אני כותבת הרבה על מוטיבציה. על הדבר הזה שמכניס לנו אנרגיה לחיים, ומוודא שיש לנו "מספיק אחוזי סוללה" כדי להתפתח בכל חום שנרצה- בריאות ומשקל, זוגיות, קריירה ועוד.
אני כותבת הרבה על השראה, שהמטרה שלה היא לעודד אתכם ולהעניק לכם עוד מוטיבציה בסגנון "אם הם עשו את זה, גם אני יכול". אני אוהבת לכתוב על הנושאים האלה ולהרצות עליהם. בדיוק אתמול העברתי הרצאה שנותנת כלים למי שעובד כרגע בעבודה שהוא לא אוהב, ורוצה להתקדם בחיים אל עבר עבודה שהוא קם אליה כל בוקר בתשוקה ורצון.
הרבה השראה, הרבה מוטיבציה.
העניין עם מוטיבציה הוא שהיא עובדת לטובתנו רק כשאנחנו במצברוח טוב. כשאני בהרגשה שהכל מסתדר לטובתי, ושהחיים הולכים בכיוון שאני רוצה, או גם אם אני קצת מבואסת, ואני אומרת לעצמי "אין! אני מתחילה שינוי!", ועדיין יש בי את הבעירה הפנימית לשנות.
אבל מה קורה כשהאנרגיה יורדת?
מה קורה כשהתסכול שלנו מעצמנו כל כך גדול, שפשוט איבדנו את הרצון והיכולת להאמין שאנחנו מסוגלים להמשיך להתקדם?
בעבר כבר כתבתי פוסט שהמטרה שלו היא לעזור לגייס מוטיבציה כשהיא יורדת לנו באמצע פרוייקט או תהליך, והמטרה של הפוסט ההוא היא להרים אתכם אל השלב הבא. הפעם אני רוצה להתמקד בחוסר מוטיבציה, שלא רק חוסם אתכם מלהתקדם אל השלב הבא, אלא בחוסר מוטיבציה מהסוג השלילי והאפל יותר. מהסוג שגורם לאנשים לחשוב עם עצמם האם בכלל יש סיכוי שהם אי פעם יגשימו וישיגו. ששואלים את עצמם האם יכול להיות שהם כיוונו גבוה מדי ואין להם בכלל את הכישורים ואת מה שצריך כדי להגשים.
גם לי יש ימים כאלה, על אף כל האופטימיות והאמונה בעצמי לאורך הדרך. יש ימים שאני חושבת שאולי אני פשוט צריכה לזנוח את הכל וללכת לעבוד בעבודה אפורה ומשעממת. כמובן שזו לא המציאות, וכמובן שבאובייקטיביות, עבודה כזו מאוד תשעמם אותי ואני לא ארגיש אחוז אחד של מיצוי עצמי ביחס למה שאני עושה כיום, אבל אני רוצה שתדעו, שתבינו, שרגעים כאלה עלולים לקרות לכולם. הפוסט הזה מוקדש להם.
לקראת סיום לימודי קורס המאסטר שלי ב- NLP, הייתי צריכה להגיש פרוייקט כלשהו ללימודים, והתעכבתי איתו תקופה ארוכה. לא היה לי רעיון, וכשצץ לי רעיון, התבקשתי למצוא רעיון אחר, כי הרעיון שעלה לי לא לגמרי התאים להנחיה שנדרשה בפרוייקט. שיתפתי את החברים מהכיתה בקבוצת הווטסאפ שלנו, והם התחילו להציע רעיונות, כשבבסיסם חזר על עצמו המשפט המעודד שיש לי כישורים מצוינים לזה ושאני אכן מסוגלת. מצב הרוח שלי היה נמוך וסף התסכול היה גבוה. פשוט אמרתי להם שכרגע אני לא מצליחה לראות את היכולות שלי לעשות את זה. באותו רגע, היה נראה לי שאני לא מספיק טובה ומוכשרת בכלום, כך שלא אצליח לעשות את המשימה. אמרתי להם שאני יודעת שזה רק ענן שחור שמסתיר עכשיו את השמש, ושבקרוב מאוד אני אצא מזה ואתאפס על עצמי, אבל שבינתיים, כרגע, אני לא רואה איך זה קורה. רק רציתי לפרוק ולשתף, למצוא אמפתיה בקרב אנשים נוספים שנדרשו להגיש את אותו פרוייקט, וחלקם עשו זאת מהר ובקלות.
הדבר הבא שקרה, הוא שהשתמשתי במקביל בכמה מהכלים שאני הולכת לתת לכם בהמשך הפוסט. תיארתי לעצמי שהאנרגיה והמוטיבציה יחזרו אלי, אבל חשבתי שיקח לזה כמה ימים לקרות. לשמחתי, היתה לי הפתעה- עוד באותו ערב, ממש לאחר שסיימתי לעבוד עם עצמי בעזרת הכלים שכתבתי כאן בפוסט, מצאתי את עצמי יושבת לכתוב את הפרוייקט, והכל הלך לי ברצף כזה טוב, שסיימתי את המשימה תוך פחות משעה, ויכולתי להגיש אותה כבר באותו הלילה.
אני לא אומרת שתמיד זה יעבוד ככה מהר כמו במטה קסם, וזה גם לא תמיד חל על כל מצב, אבל כל עוד יש לכם את האופציה לשבת עם עצמכם ולעשות את העבודה הזו, או גם בעזרתו של אדם חיצוני, הסיכוי שהמוטיבציה תחזור, ומהר, הולך ועולה- גם אם נדמה שאתם במקום הכי נמוך שיכול להיות.
להשתמש בכלים שאני נותנת כאן יכול להיות ה"שליפים" שלכם ברגעים בחיים בהם המוטיבציה איכשהו מתנדפת בדיוק כשצריך אותה.
אז איך אפשר להרים את עצמנו מהקרקעית, כשכל מה שאנחנו מצלחים לראות לנגד עינינו הם הכשלונות שלנו?
להיעזר באדם חיצוני
לפעמים כל מה שאנחנו רוצים לעשות זה להתלונן על מר גורלנו. יש משהו ברחמים עצמיים שמאוד מנחם ומחבק, ולמען האמת, רוב האנשים מדי פעם שוקעים בעצבות הזאת, ולפעמים רק מחכים שמישהו חיצוני יבוא ויגיד להם כמה שהם לא כאלה, כמה שהם כן טובים ומסוגלים, או רזים, יפים וחכמים מספיק כדי להגשים את המטרות שלהם. זה בסדר להתלונן, זה בסדר להרגיש חוסר מסוגלות, אבל ודאו שמי שנמצא שם להקשיב לכם, יודע מתי אתם מצפים ממנו להיות אוזן קשבת וזהו, ומתי אתם מחכים לשמוע בחזרה עידוד ומילות נחמה.
לזכור שהכל חולף
קחו בחשבון שגם כשאתם נמצאים בנקודה הכי נמוכה של חוסר מוטיבציה וחוסר אנרגיה- מטבעם של רגשות כאלה לחלוף. תזכירו לעצמכם שזה יסתיים בקרוב, ועברו לסעיף הבא:
לתת מקום לרגשות שליליים
לרגשות קשים או שליליים יש קטע כזה, שאם אנחנו נלחמים בהם, הם דווקא יגיעו כדי להישאר. לעומת זאת, במידה ונקבל את העובדה שיש ימים, רגעים או תקופות שבהם אנחנו לא בשיאנו, ונבין שזה בסדר להרגיש ככה לפעמים, הרגשות האלה יבינו שאין להם מה לחפש איתנו, ויעזבו אותנו יחסית מהר.
לתחום את המרמור בזמן
עצם הידיעה שהרגשות האלה חולפים מהר כשמאפשרים להם להיות, מאוד מקלה ועוזרת. עם זאת, מומלץ להחליט לתת לחוסר המוטיבציה תחימה בזמן, כדי שלא נמצא את עצמנו מתרחקים יותר מדי מדרך הישר, ואז יהיה קשה בהרבה לחזור אליה. אני ממליצה לתת 24 שעות- טווח זמן ראוי בהחלט בשביל למלא מחדש את המצברים ולחזור לשטף של עשיה.
לעשות רשימה של הצלחות
הרבה אנשים נוטים להקטין את ההצלחות שלהם ולהמעיט בחשיבותן. אם מישהו מחמיא לנו, אנחנו בדרך כלל מדפדפים את המחמאה הלאה, וחוזרים להלקות את עצמנו על כל מה שלא הולך. איך יכול להיות שכשמישהו אומר לנו משהו שלילי אנחנו נתפסים לזה, וכשמישהו אומר לנו משהו חיובי אנחנו מתעלמים ממה שהוא אמר?
זה הזמן לערוך רשימה של הצלחות, קטנות וגדולות, בתחום שתרצו להתקדם בו וגם בתחומים אחרים, כדי שתתחילו להתרגל לרעיון שזה חיוני וחשוב לשים לב לכך שדברים מסתדרים לכם לפעמים. כך, ברגעי משבר וחוסר מוטיבציה, תוכלו לראות לנגד עיניכם את אותן פעמים בהן כן הצלחתם.
נכון שלפעמים דווקא ברגעים כאלה של חוסר מוטיבציה ואנרגיות ירודות כל מה שבא לנו לעשות זה להיכנס מתחת לשמיכה ולחכות שהכל יעבור.
נכון שיהיה הרבה יותר קל להגיד "הפוסט הזה אמנם יפה אבל הוא לא פרקטי כי ברגע האמת אני לא אשתמש בו", אבל במידה וכן תעשו את זה, או תשמרו את הטיפים האלה בהישג יד- אולי לא ישר בפעם הראשונה, אבל בפעמים הבאות כשתרגישו ירידה באנרגיה, תוכלו להיזכר בו, ולראות בקלות רבה יותר איך אפשר להחזיר אותה לאט לאט לשיאה.