מכירים את הרצון "לאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה"?
להפסיק להיות שכיר אבל להבטיח הכנסה מהרגע הראשון, לאכול מה שנרצה ולהישאר במשקל מסוים, להיכנס למערכת יחסים ולהמשיך להתנהל כרווקים חופשיים, ועוד.
מהצד, אנשים עם שאיפות כאלה מרגישים לנו חולמניים, ואנחנו לא תמיד מבינים למה הם עוד לא הבינו שאי אפשר גם וגם- ושאם הם רוצים להתחיל להתקדם לאנשהו, כדאי להם להתעורר ולקחת החלטה כלשהי- לכאן או לכאן.
אני רוצה לדבר על הנחת יסוד מעולם ה- NLP בהקשר המסוים הזה:
תמיד יש עוד אפשרות נוספת לבחירה.
מה זה אומר בעצם?
זה אומר שאם ניקח בחשבון את כל ההשלכות, בהחלט יש לנו עוד אפשרויות. החיים, כמו שכולנו יודעים, הם לא באמת רק שחור או לבן.
במקרים מסוימים, אני יכולה להפסיק להיות שכירה ולהבטיח הכנסה מהרגע הראשון, אם אני, למשל:
נכנסת כעצמאית שותפה לחברה, פרוייקט או סטארטאפ קיים, שכבר מרוויח
ממשיכה בהתחלה לעבוד כשכירה או כפרילנסרית במהלך הקמת העסק שלי עד שהוא יתייצב
חותמת מספר חודשים בלשכה
אז שוב, כמובן שיש השלכות משמעותיות לכל אחת מהאפשרויות הללו, וההשלכות כוללות ויתורים, פשרות, ותקופה של חוסר נעימות, אבל הם מאפשרים לי להשיג את התוצאות שארצה.
אותו הדבר חל לגבי אכילה חופשית של מה שנרצה ושמירה על משקל מסוים, כל עוד נקפיד למשל על שגרת האימונים המתאימה לכך. שוב, ישנן השלכות לשגרת אימונים שתצליח לאזן את האכילה שלנו, אבל האפשרות קיימת, והיא זמינה ונגישה עבורנו אם נבחר בה.
מעבר לשתי הדוגמאות שציינתי, אני בטוחה שתוכלו למצוא גם דרכים יצירתיות להיכנס למערכת יחסים ולהמשיך להתנהל כרווקים, בין אם בידיעת הצד השני ובין אם שלא בידיעתו...
הרצון "לאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה" פגש אותי באופן אישי בחיים במספר נקודות, כשהעיקרית ביניהן היתה בשלב המלחיץ ההוא בחיים, לקראת השחרור מהצבא וגם בשנה שלאחריו, בחיפוש אחר תשובה מתאימה לשאלה מה ארצה לעשות כשאהיה גדולה.
השאלה הקשה והמיושנת הזו, שאילצה אותי לבחור בחירה אחת מתוך מספר אפשרויות, שלא לדבר על כך שהרגשתי שעלי לבחור מתוך אפשרויות קיימות בלבד, סגרה עלי ובלבלה אותי, כי לא היה יום בו לא נחשפתי לתחום חדש ומרתק שחשבתי שיכול להיות אהבת חיי התעסוקתיים:
יום אחד רציתי להיות קלינאית תקשורת, למחרת רציתי להיות קופירייטרית, היו ימים שרציתי להיות מאפרת או מורה לתנ"ך, ובימים אחרים רציתי להיות ארכיאולוגית (והיו עוד כמה כיוונים מעניינים בדרך). שלל התחומים הללו ריתקו אותי, והמחשבה על כך שאבחר באחד מהם לא רק שלא ריגשה אותי על כך שמצאתי כיוון, אלא היתה כרוכה גם בהרבה עצב- על כך שבחירה בתחום אחד משמעה שאצטרך לוותר על כל האחרים.
מובן שיש אנשים שיש להם "יעוד תעסוקתי", ושהגיע יום כלשהו בחייהם בו הם הבינו מה הם צריכים לעשות למשך שארית חייהם- והכל מעולה בזה. אבל זה הסיפור הקלאסי, של אלה שכן יודעים מה הם ירצו לעשות כשיהיו גדולים. אני פשוט לא הצלחתי להיכנס למשבצת הזו.
אף אחד לא דבר על כך שיש עוד אפשרות לבחירה. שאפשר לאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה. לפחות לא בכל הנוגע לקריירה. יתרה מכך, במידה ואתם שכירים, לרוב המעסיקים יש אינטרס מאוד גדול להשאיר אתכם במקומכם, במיוחד אם אתם עובדים מצוינים. הרצון להתפתח עלול לגרום לכם לקום יום אחד ולעזוב, והם יעשו כל מה שהם יכולים כדי למנוע מזה לקרות. גם אני חשבתי שהחיים התעסוקתיים הם שחור או לבן, כי זה כל מה ששמעתי מסביבי וכל מה שהכרתי. עד שאני הוכחתי לעצמי שאפשר גם אחרת.
מכיוון שלא הצלחתי להחליט במה לעשות תואר, החלטתי לא לעשות תואר, אלא ללכת על לימודים ממוקדים בסגנון של קורס שיקנה לי ידע ותעודה, ולהתחיל משם. התחלתי ללמוד איפור.
האמת הפנימית שלי שלא הסתפקה בתחום אחד, גרמה לי מהר מאוד להתחיל גם ללמד איפור בבית ספר גדול ומוכר. והנה: מצאתי את עצמי גם מאפרת וגם מורה- שזה משהו נוסף שמאוד רציתי לעשות. אמנם לא זיהיתי את זה ברגע שהשילוב הנפלא הזה קרה, אבל בדיעבד, אחרי שאני כבר במקום אחר לגמרי בחיי מבחינה תעסוקתית, שם התחילה המהפכה. שם הבנתי שזה אפשרי לעסוק במספר תחומים בו זמנית.
החשיבה המיושנת הזו של לרכוש השכלה ומקצוע, למצוא מקום עבודה אחד ולרוץ איתו עד הפנסיה כבר לא רלוונטית בעולם שהולך וקטן מיום ליום, בעולם בו אפשר לקיים שיחת ועידה בוידאו עם מספר מדינות בו זמנית, בעולם בו אני יכולה לרכוש טלוויזיה או להירשם ללימודים דרך הטלפון שלי. אנחנו לא דור ההורים שלנו. אנחנו חיים בתקופה בה מאוד לגיטימי לעבוד במקצוע או בתחום מסוים, ואז להתפתח עם השוק: להמציא אפליקציה בתחום שלנו, ליצור ממנה אקזיט, ולעבור בכלל לתחום אחר. אנחנו יכולים להמציא לעצמנו מקצוע שישמח אותנו להתעורר לעסוק בו בכל בוקר, והאפשרויות באמת כבר בלתי מוגבלות.
עם הזמן, הרצון שלי לעבוד עם אנשים ברמה עמוקה, להעניק להם אמת גבוהה שתוכל לעזור להם ולהניע אותם לעבר חיים של הצלחות והגשמות בתחומים שיבחרו, לצד הרצון שלי להיות פרקטית, ולשלב את אהבתי לכתיבה ושיווק, הולידו את הקונספט הזה של תחום ה- NLP בשילוב הבלוג, קבוצת הפייסבוק, הערבים שאני מקיימת, וכל הדרכים בהן אני נגישה אליכם לתת לכם כלים ולהעביר אתכם תהליכים שישנו לכם את החיים. עכשיו אני חיה את השילוב הזה, ואני לא רואה את עצמי עושה רק משהו אחד: רק תהליכי אחד על אחד, רק ערבים קבוצתיים, רק בלוג- זה לא עובד ככה עבורי. אני נהנית מעצם השילוב, אני מאמינה שדווקא בו טמון הכוח האמיתי שלי, ואני יודעת שחלק מכם יכולים ללא ספק להסכים איתי.
נכון, יש מחירים גבוהים שלפעמים נצטרך לשלם על הוספת תחום עיסוק מקביל לחיינו: מחיר של זמן פנוי, של סדרי עדיפויות, לפעמים השקעה כספית ועוד- וישנם מקרים שבהם המחירים הללו גבוהים מכדי שנהיה שלמים עם לשלם אותם, אבל מהצד השני, יש מחיר גם להחלטה להתחייב לכל החיים למסלול כלשהו, ולא להיות שלמים גם איתו.
היופי בעידן שלנו הוא שהחלטות לא חייבות לחרוץ לנו את הגורל. כלום כבר לא נחשב חתונה קתולית. אפשר להתנהל עם החלטה כלשהי, עם מסלול תעסוקה כלשהו, וברגע שמפסיק להיות נעים- לחשוב לאיזה כיוון אפשר להתחיל לזוז.
עלינו לזכור:
שינוי מתרחש ברגע שכואב יותר להישאר באותו מקום מאשר הכאב שכרוך בעצם השינוי- טוני רובינס
מזמינה אתכם לשתף בקבוצת הפייסבוק שלנו האם אתם מוצאים את עצמכם במקום דינמי מבחינת תעסוקה, או שכרגע אתם במקום בו אתם מרגישים שאת מה שאתם עושים עכשיו, תרצו לעשות לנצח.