כבני אדם, נשאף תמיד להתפתחות. נרצה להשיג יותר- ללמוד דברים חדשים, לקנות דברים חדשים, להשתפר, לשדרג, להתעדכן. מצד שני, יש בנו גם את הרצון שהדברים יישארו כפי שהם- הרי "למה לתקן את מה שלא שבור". לפעמים, החשש שמה שכבר יש לנו יילקח מאיתנו, מונע מאיתנו להעצים, לשפר או לשדרג אותו.
אם זו לא הפעם הראשונה שלכם באתר, אולי שמתם לב למתיחת הפנים המשמעותית שהוא עבר לאחרונה. הקדשתי שעות לשיפור שלו, כך שיציג בצורה נכונה יותר את מי שאני, את הבלוג, ואת השירותים שאני מציעה.
היו לי פרפרים בבטן בכל פעם שהתיישבתי לעבוד על האתר, נשארתי ערה עד מאוחר והתעוררתי מוקדם, ועשיתי את כל זה בעצמי. נהניתי מכל רגע.
ואז הגיע הרגע לפרסם את האתר עם השינויים החדשים, ואני עמדתי עם העכבר על כפתור Publish, ולא העזתי ללחוץ.
ידעתי שהאתר החדש נראה מעולה, ידעתי שהאתר במתכונת הקודמת שלו לא משרת אותי יותר ואולי אפילו פוגע בעסק שלי, ובכל זאת- אם הוא לא "שבור", למה לי לתקן?
עצרתי לשאול את עצמי מה כל כך נורא בלעשות שינוי שאני מעוניינת בו, והבנתי שזו לא הפעם היחידה.
זה גם קרה לי בכל פעם שעברתי דירה, וזה עולה בכל פעם שאני הולכת להסתפר. זה עולה בי כשאני הולכת לעשות קעקוע חדש (אין לי כל כך הרבה...), ועוד. התחושה הפנימית הזו שאומרת שהיה לי קל יותר לעשות את השינוי אם הייתי יודעת בוודאות שיש לי אפשרות ללחוץ CTRL + Z. שיש לי רשת בטחון.
הפעם, ידעתי שלחיצה על פרסום האתר היא הליך חד כיווני שאין ממנו חזרה. שלהחליט על החדש אומר לוותר על הישן. שלעבור לדירה אחרת אומר לעזוב את הקודמת. ובכל זאת- אם יצרתי כל כך הרבה זכרונות טובים בדירה הקודמת, מה מבטיח לי שבחדשה הכל יהיה אותו הדבר? או- אמנם התספורת שלי כבר לא כל כך מגניבה בעיני, או שהשיער שלי מרגיש לי עייף וחסר צורה, ואולי אפילו אני יודעת כמה אני אוהבת את התחושה של תספורת חדשה, וכמובן יודעת בוודאות שהשיער יגדל חזרה- ובכל זאת אני מוצאת את עצמי דוחה את הפגישה במספרה חודשים קדימה. לא עושה את זה כל עוד זה לא "חובה".
תארו לעצמכם שעל כל קניה של בגד חדש, הייתם בוודאות צריכים להיפטר מבגד ישן. תרומה לעמותה, להעביר לחבר/ה, לא משנה מה. פתאום, הושטת היד לארנק לא היתה כל כך ברורה מאליה, בלי קשר למחיר הפריט שנרצה לקנות.
כבר כתבתי בעבר על הפחד שלנו משינויים, על הסיבה שלנו לרצות להשאיר את הדברים כמו שהם. כתבתי גם על התחושה הקשה של חוסר ודאות ועל דרכים להתמודד איתה.
כשהבנתי שהפחד ללחוץ על פרסום האתר החדש נובע מהעובדה שמכאן איך דרך חזרה, היה לי קל יותר להכיל את הפחד הזה. יכולתי להתרכז בלחשוב על היתרונות מול החסרונות שבפרסום האתר החדש.
הסתכלתי על האתר הישן, והיה לי ברור: אני פשוט לא יכולה להשאיר אותו ככה. אני מקצוענית, והאתר נראה חובבני. ידעתי שאם ארצה, אוכל תמיד לשפר אותו בעתיד, אבל לעולם לא להחזיר את האתר למצבו הקודם- ואז הבנתי שאולי טוב שכך, ולחצתי על ה- Publish. ואני לא מתחרטת לשניה.
אז מה בעצם התחדש באתר?
דף הבית נראה טוב יותר מאי פעם, והוא מכיל בין היתר קיצור דרך להרצאות הקרובות שלי, כך שרואים אותן באופן אינטואיטיבי וברור.
נוסף דף נפרד וברור יותר ליצירת קשר ישיר איתי
נוספו אפשרויות להזמנת תהליך מפגשים אישי וסדנה או הרצאה קבוצתית.
נוספה האפשרות להצטרף אל קבוצת הווטסאפ שפתחתי, עם טיפים ומשימות להשראה. הקבוצה מתחילה לפעול ממש מחר.
בנימה זו,
אני רוצה לאחל שנה של צמיחה והתחדשות, של אומץ להגיד "כן" להזדמנויות חדשות שנכונות לנו- גם אם זה אומר לוותר על הישן והמוכר. שנה של הקשבה לאמת שלנו, שנה של רוגע, זרימה, בריאות ואהבה.