הצדדים הטובים של הקנאה

אני יושבת מול המקלדת, חושבת על כל המשימות שיש לי לעשות אחר כך, משחקת בשיער, נותנת למחשבות לנדוד, והעיקר שאני לא אצטרך לכתוב פוסט על זה שגם אני מקנאה לפעמים.

איזו בושה.

אני הרי יודעת על עצמי ש:

• כשהאגו דופק לי בדלת אני (בדרך כלל) טורקת לו אותה בפרצוף

• אני בוחרת במודע, כל פעם מחדש, להבין את המניעים של הצד האחר (ואפילו להמציא לו מניעים), העיקר לא להיעלב ממשהו שמישהו עשה או אמר

• אני בחורה שמאמינה שיש שפע אינסופי בעולם, ואין גבול לאנשים שאפשר לעזור להם, ושאנשים מתחברים לאדם ולגישה שלו, ולא למה שהוא מדבר עליו. כך, למשל, בין ים של בלוגים, אני יודעת שמי שיאהב את הסגנון שלי ויתחבר אלי, ימשיך לקרוא דווקא אצלי.

ועם כל זאת, אני מקנאה. זו לא הפעם הראשונה בחיי שאני מוצאת את עצמי מקנאה במישהו שעושה תהליך דומה לזה שאני עושה, ונראה שמייצר התקדמות ושינויים מהירים יותר ממני. המוח שלי מריץ משפטים בסגנון של "איך יכול להיות שזה בא להם כל כך בקלות וכל כך מהר כשאני הזעתי את חיי כדי להגיע לתוצאות דומות?!"

(גם עכשיו עצרתי את שטף הכתיבה וקצת התחמקתי מלהמשיך. אאוץ', נושא רגיש)

זו הרגשה שמאוד לא נעימה לי. אני לא אוהבת לקנא. אני חושבת שזה שייך לעולם הערכים הישן שלי. אני כבר בקושי מקנאה, באופן כללי, וזה מגיע אצלי רק מדי פעם. אני לא אוהבת לקנא כי זה מתקשר לי להערכה עצמית נמוכה, כי קנאה מתקשרת אצלי למחשבות שאחרים שווים יותר ממני, ושאני לא כל כך טובה במה שהייתי עושה, אחרת גם אני הייתי מפיקה את התוצאות הללו בכזו קלות.

ומכיוון שאני לא אוהבת סתם "להיתקע" עם רגש שלילי בגוף, עשיתי רשימה של כל הדברים הטובים שיכולים לנבוע מהעובדה שאני מקנאה:

1. קשת הרגשות האנושיים

למרות שאני מטבעי אדם מאוד אופטימי, לא הכל אצלי פרחים ופרפרים כל הזמן, ומאוד טוב שכך. אנחנו מורכבים מקשת שלמה של רגשות, חיוביים ושליליים כאחד (למרות שבעיני כולם חיוביים), ולהתעלם לחלוטין מהרגשות השליליים, במקום להקשיב להם ולקחת מהם את מה שאנחנו צריכים, זו ממש עשיית עוול לנפש שלנו. הרי כבר דיברנו על כך שאין לנו אויב פנימי. אין לנו יצר הרס עצמי. לכן, כל רגש שלילי בא להגן עלינו, להזהיר אותנו, או לומר לנו משהו. אני בוחרת לקחת את רגש הקנאה למקום של תיעול. להבין מה הוא בא להגיד לי ולמה הוא קיים. לחבק את הילדה שהייתי, שקינאה כשאחרים התקדמו יותר ממנה, ולהתקדם למקום אחר.

2. בדיקת מציאות

אז אני נותנת לקנאה להשתלט עלי. אני רוצה להרגיש אותה בוערת בכל הגוף. אני מלבה את הכעס- מי הוא בכלל חושב שהוא שידבר על הנושאים האלה כשאתמול הוא בכלל לא הבין בהם?? מה הוא חושב לעצמו? הוא סתם אידיוט, מתנשא, צבוע, חובבן.

רגע- באמת?

אני באמת חושבת עליו את כל הדברים האלה?

האמת היא שלא. האמת היא שאני חושבת שהוא מעורר השראה, ושהוא שליח בעולם בדיוק כמוני, ושהוא צריך לעזור לאנשים בדרך המיוחדת שלו, ואיזה כיף שאנשים יוכלו להיתרם ממנו, וכל הכבוד לו שהוא קם ומייצר שינוי.

3. למה אנחנו מקנאים

הכומר האגדי סטיבן פורטיק אמר פעם משפט שמאוד אהבתי

"הסיבה שאנחנו מרגישים חסרי ביטחון היא שאנחנו משווים את 'מאחורי הקלעים' שלנו עם 'ספיישל הרגעים הגדולים' של מישהו אחר".

בפעם הראשונה שנתקלתי במשפט הזה, אני חושבת שחיי השתנו קצת. החלטתי מיידית לאמץ אלי את המשפט הזה, ולחיות את חיי על פיו. הרי אין לי מושג כמה קשה עבדו אותם אדם שאני מקנאה בהם כדי להגיע לאן שהגיעו. אני לא יודעת כמה זמן הם עבדו על מה שעבדו, איזו הכשרה ורקע יש להם, ובאופן כללי, מה הסיפור של חייהם. באופן כללי, בטוח שיש לי מה ללמוד מאנשים כמותם, כי אני מאמינה בהתחקות אחר הצלחות של מישהו אחר, ויכול להיות שאם אני פשוט אשאל אותם איך הם עושים את מה שהם עושים, אני אקבל זוויות הסתכלות אחרות לגמרי על הדברים, שיכולות להאיר לי משהו שפשוט פספסתי.

4. מה אפשר ללמוד מזה

כשאני רואה מישהו מצליח בתחום שחשוב לי להצליח בו, אני יכולה לקבל ממנו השראה, ולשאוף להצליח גם אני, כמותו. אני יכולה בחלק מהמקרים לפנות אליו ולשאול אותו מה הוא עשה כדי להגיע לתוצאות שהוא הגיע, ואם הוא לא נגיש לי, בעידן האינטרנט אני יכולה לעקוב אחר ההצלחה שלו (ושל אחרים בתחומו) באינטרנט וברשתות החברתיות. אני יכולה לקחת את עניין הקנאה כדלק לעשיה, ולהבין שאם אני רוצה להשיג את השפע הזה בעצמי, אני צריכה לפעול לקראתו.

5. מה זה אומר עלי

למרות שאני מאמינה שחשוב לחוות גם רגשות שלא נעימים לנו, כי גם הם חלק מקשת הרגשות, עדיין הייתי רוצה להיות מסוגלת לשנות את מה שאני מרגישה כלפי עצמי כאשר אני מקנאה. בדרך כלל רגש הקנאה מלווה אצלי בתחושות אשם, כי קנאה בעיני זה משהו שאני מאוד משתדלת להימנע ממנו. לכן, אני הולכת לנסות ולשנות את איך שאני מתייחסת לקנאה.

נניח ואני מחליפה את המילה "קנאה" במילה "תחרותיות", מה מתאפשר לי כשאני חושבת ככה?

אני זוכרת שבתור ילדה, תמיד הייתי מכבה את יצר התחרותיות שהיה מתעורר בי, מהחשש שאני אפסיד באותן תחרויות ולא אוכל לשאת את הכישלון. יותר מזה, הייתי ממש בזה לילדים תחרותיים ומתנשאת מעליהם במופגן שהם מבזבזים את הזמן שלהם על שטויות. היה לי כל כך חשוב לא להיכשל, שהייתי נמנעת מלהשתתף במשחקים חברתיים או ספורטיביים שבהם היה סיכוי שיש טובים ממני.

עם זאת, שנים "שיחקתי" בתחרות הידועה "מי ישן פחות שעות בלילה ולכן היום הוא יותר עייף ומסכן", וכאשר יש אפשרות לתחרויות סמויות, בהן יש לי סיכוי טוב לניצחון, אני מאוד בעניין.

מה זה אומר עלי בעצם? מה זה אומר על כולם?

אני חושבת שתחרותיות יכולה להיות חיובית, והיא משהו שיכול להוות מוטיבציה להצלחה, או סוג של דלק, כמו שכתבתי בסעיף הקודם. אם אני מתייחסת לזה ככה, מתאפשר לי לקבל באהבה גם את החלק התחרותי בי, ולהבין שהוא טבעי בסך הכל, ושהוא יכול להזיז אותי לכיוונים של עשיה ושל הצלחה.

6. יש מספיק לכולם

כשהייתי מורה לאיפור בבית ספר גדול, בו לימדתי בכל שבוע כ- 120 תלמידות, אנשים שאלו אותי אם אני לא חוששת מכך שאני מכשירה את הדור הבא של המתחרות שלי. התשובה היתה שלא, ובאמת לא חששתי, מהסיבות הבאות:

א. אני רואה בבירור מי הולכת לעסוק באיפור אחר כך כמקצוע, ומי הגיעה לקורס בשביל הכיף

ב. מתוך אלה שרוצות לעסוק באיפור כמקצוע, יש בודדות שבאמת יקומו ויעשו עם זה משהו

ג. מתוך אלה שיעשו עם זה משהו, בודדות ימשיכו להתמיד כשהן יבינו שניהול עסק דורש ידע נרחב בתחומים נוספים מלבד הידע המקצועי שהן למדו בבית הספר לאיפור

ד. מתוך כל אלה, הסבירות שהן מאפרות בסגנון שלי ופונות אל קהל היעד שלי נמוכה יחסית

ה. וגם אם כן (ואולי הייתי צריכה להתחיל עם הסעיף הזה), אף אחת מהן היא לא אני, ולכן האנרגיה שלהן היא לא האנרגיה שלי, מה שהן גורמות ללקוחות שלהן להרגיש הוא לא מה שאני אגרום, ובאופן כללי, אנשים שונים מתחברים לבעלי מקצוע שונים מסיבות רבות שקשורות לאופי. מי שלא מתחברת אלי, מצוין. שתמצא לעצמה את המאפרת שמתאימה לה.

ההבנה הזו מאפשרת לראות למה כדאי לי לשמור קרוב אנשים שהם כביכול המתחרים שלי. כך, אם לקוחה לא מתחברת אלי, אני יכולה להתאים לה מישהי אחרת שתמצא חן בעיניה, וכולן מרוצות.

ניתוח הקנאה שלי אמנם לקח כמה ימים, אבל עכשיו, לאחר כתיבת הפוסט, אני מבינה למה הרגשות האלה מתעוררים בי, ומה אני יכולה לעשות איתם כשהם באים.

מתחברים? מזדהים? אשמח לקרוא על כך בקבוצת הפייסבוק שלנו :)