בשני פוסטים משמעותיים מהעבר, דיברנו על למה אנחנו לא מתקדמים אל עבר השגת מטרה שלנו גם אם אנחנו רוצים אותה, ובהמשך גם דיברנו על דרך לעקוף את מה שעוצר אותנו ולהמשיך בדרכנו אל עבר עשיה מקדמת.
היום אני רוצה להתייחס אל אספקט נוסף ששייך לעולם של התגברות על מחסומים וחתירה אל עבר הגשמת המטרות שלנו. אפשר להתייחס אליו בעזרת השאלה "האם זה נכון לי?".
לאחר שהבנו למה לנו להתקדם אל עבר הגשמת המטרות שלנו, ולאחר שגם הבנו מה מונע מאיתנו לעשות זאת, ואפילו מצאנו דרך להתקדם אל עבר עשיה מבלי לוותר על הסיבה שהשאירה אותנו במקום- במידה ולא הבנו לעומק האם נכון לנו להתקדם, לא נוכל להבין למה זה לא תמיד יוצא לפועל.
בדוגמה האישית שנתתי לגבי הרצון שלי לבשל יותר בבית ולאכול פחות בחוץ, התייחסתי אל אורח חיים בריא עבורי ועבור בן הזוג שלי ואל חסכון משמעותי בכסף כסיבות שלי למה לפעול. לכאורה, על הנייר, כשהבריאות שלי ושל בן הזוג חשובה לי, וכשלחסוך בכסף רלוונטי עבורי, אלה היו אמורות להיות סיבות מספיק טובות כדי שאתחיל לעשות זאת יותר.
בהמשך, הבנתי שלהיות בשלנית מניח אותי במשבצת "האישה הקטנה" שמפריע לי להיות בה, כיוון שאני לא רואה את עצמי כבשלנית כחלק מהזהות שלי, ושכנראה זו הסיבה שאני לא עושה את זה.
לקראת סוף התהליך נתתי לעצמי פתרונות כדי לא להפוך להיות האישה הקטנה ובכל זאת להצליח לבשל בבית.
ניחשתם מה קרה? ובכן, זה עדיין לא עבד.
במקרי צורך אני כן מבשלת בבית. למשל, בערב יום הזיכרון לשואה, כשכל החנויות ומקומות הבילוי נסגרים מוקדם, נערכתי מראש וקניתי מצרכים כדי לבשל ארוחת ערב בבית. כל עוד זה אירוע חד פעמי, אין לי בעיה ממשית עם זה. כשמדובר במשהו קבוע, אני לא מצליחה למצוא את עצמי מבשלת.
אני עדיין מרגישה שזה בזבוז של הזמן המוגבל שיש לי, ומוטב אעשה אם אשקיע אותו בכתיבת פוסטים, קריאת ספרים, התפתחות, והפצת האמת שלי, כדי שאנשים נוספים יוכלו להחליט האם מפגשים איתי יכולים לעזור להם לשנות את חייהם.
וכאן, עולה השאלה- עם כל הרצון הטוב לאכול בריא ולחסוך בכסף, עם כל הרצון להתגבר על מכשול שיש לי, ולהראות לעצמי שאני יכולה לעשות גם דברים שלא באים לי בקלות ולהפוך אותם להרגל, האם באמת נכון לי לבשל בבית? האם יכול להיות שדווקא לא לבשל בעצמי יאפשר לי להתקדם בקלות ובמהירות יותר אל עבר הגשמת המטרות שבאמת חשובות לי?
ומתי אני יודעת שהמחסומים והקשיים הם סימן להפסיק, ומתי הם מבחן שבודק את ההתמדה שלי וזה בעצם סימן להמשיך ולהתקדם?
יש משפט שאומר "אם היא לא נפתחת בקלות, זו כנראה לא הדלת שלך".
הכוונה מבחינתי במשפט היא שיש מקרים בהם גם אם אני מאוד רוצה לעשות שינוי, השינוי יחבל בדברים או בעקרונות גדולים יותר שחשובים לי, ולכן השינוי לא תמיד יצליח לצאת אל הפועל.
אני יודעת שהמשפט שכתבתי עכשיו עלול לקחת את קו המחשבה שלכם לכיוון של להכליל את כל ההתנהגויות הרעות שאתם לא מצליחים לשנות, ולתת להן אסמכתא של "לא נכון לי להשתנות". אם תרצו- זה בסדר. עם זאת, אני מציעה לכם לקחת את הפוסט לכיוון אחר:
תוכלו להבין באילו מקומות השינויים שתרצו להכניס אל חייכם נכונים וטבעיים לכם, ולחשוב (עם עצמכם או בעזרת איש מקצוע חיצוני) איך אפשר לשנות גם את מה שלא מצליח לבד, ואיך אפשר לחיות לצד מה שלא תרצו לשנות.
בואו נדבר רגע על שינויים,
ככלל, רוב בני האדם לא אוהבים להשתנות. משהו ביציאה מאזור הנוחות עושה לנו ממש לא טוב. זה די מובן: כשהיינו אנשי מערות, התפתחנו להבין שהמערה שאנחנו מכירים היא הבית הכי טוב שיש, ויציאה ממנה משולה להתגרות מסכנת חיים בכל הנמרים והטורפים האחרים שבסביבה. אם נתרחק מהמוכר לנו, אנחנו בסכנת חיים ממשית.
אז נכון שכיום, מאוד לא סביר שניתקל בנמר כשנצא מהבית, אבל הפחד משינוי נשאר אותו פחד, והסיבה נשארה אותה סיבה. המוח הפרה- היסטורי שלנו לא מבין שנמרים חיים בשמורות וספארי, וששינוי יכול להיות חיובי לפעמים.
לכן, גם כשעולה בנו איזשהו צורך פנימי להתפתח ולגדול, בדרך כלל צורך פנימי אחר (הצורך להישאר בחיים ולא לצאת מהמערה) גובר עליו ומשתיק אותו. וזו הסיבה שכל כך קשה לאנשים לזוז מאזור הנוחות ולעשות שינוי.
בעקבות כך, אם בכל זאת קיבלתם החלטה שאתם רוצים לשנות התנהגות כלשהי שמפריעה, מעכבת או מונעת מכם להתקדם, גם אם השינוי קשה או מרגיש חסום או בלתי אפשרי, דעו לכם שעצם קבלת ההחלטה לבצע שינוי היא פורצת דרך ולא מובנת מאליה, ובאופן אישי, אני יותר מאשמח שנשב יחד, נבין מה חוסם אתכם מלהתקדם, למה אתם לא מצליחים להתקדם אל עבר המטרה שלכם, וביחד, במידה ונבין שאכן נכון לכם לעשות את השינוי, נמצא את הדרך להזיז הצידה את כל המכשולים, ולטפס יחד אל עבר פסגת ההצלחה והמימוש שלכם.
