אני אתחיל מהעיקר-
להיעלב זו בחירה. הנה, אמרתי את זה. גם להשתעמם או להתעצבן, דרך אגב.
ישבתי עם חברה וראינו אמא וילד הולכים, כאשר הנעליים של הילד היו בבירור קטנות עליו, והאמא היתה לבושה מאוד יפה ומושקע. מהצד, זה נראה שהיא מזניחה את הבגדים שלו ומשקיעה מאוד בעצמה. החברה שלי התעצבנה מאוד מהיחס של האמא לבן, ושיתפה אותי בכך.
במציאות, יש לנו נתון של ילד עם נעליים קטנות, ואמא שמשקיעה בלבוש שלה. ברוב המקרים, לא ניתן לשנות את המציאות- סביר שלא ניגש אל הילד עם זוג נעליים חדשות, ולא ניגש אל האמא וננזוף בה על כך שהיא מעמידה את עצמה לפני הילד.
מה שכן ניתן לשנות הוא הפרשנות שלנו עבור אותה מציאות, ואת התגובה הפנימית שהמציאות מעוררת בנו. למשל:
יכול להיות שיש לילד נעליים חדשות, והוא בכל זאת התעקש לנעול היום את אלה שקטנות עליו?
יכול להיות שאין לאמא כסף לקנות לו זוג חדש של נעליים, ואת הנעליים והבגדים שלה היא קיבלה מתרומות?
יכול להיות שזה פשוט עניינם ולא עניינינו, וכל שנוכל להגיד לעצמנו הוא שאנחנו לעולם לא נתנהג כך לילדים שלנו?
דוגמה נוספת: שלחתי לבן הזוג שלי הודעה בווטסאפ והוא לא פתח אותה.
אפשר לקחת את המחשבות הבאות:
הוא מתעלם ממני בכוונה
הוא לא אוהב אותי
הוא ראה שקיבל ממני הודעה אבל לא חשוב לו לענות לי ישר
קרה לו משהו
ולהפוך אותן ל:
אולי הוא עסוק ויענה לי כשיתפנה
אולי הטלפון שלו על שקט והוא לא שם לב
אולי הוא נרדם
"אם אתה לא אוהב משהו, שנה אותו. אם אתה לא יכול לשנות אותו, שנה את הגישה שלך כלפיו" -מאיה אנג'לו
במידה ואנחנו נתקלים בסיטואציה שמכעיסה, מעליבה או מדאיגה אותנו, נוכל לבחור להיות בכעס ובעצבים, בדאגה או בעלבון, ונוכל לעצור לרגע, לחשוב על האפשרויות האחרות שיש לנו להגיב לאותה סיטואציה, ולהתקדם הלאה, משוחררים מהרגשות השליליים.
נכון, אני יודעת, לכעוס זה כיף. וגם להיעלב. שלא לדבר על לדאוג. יש לנו רווחים סמויים רבים מכך, למשל:
לכעוס במערכת יחסים יכול להוציא אותי "מנצחת": אם חשוב לי להתווכח ולהתנצח בזוגיות שלי כדי לצאת בת הזוג הצודקת יותר, כעס על הצד השני הוא דרך מצוינת להרגיש יותר טוב עם עצמי.
להיעלב ממישהו יכול להוביל להתנצלות של הצד השני, ולקבלת יחס טוב וחיובי ממנו. אם לא נשתף את הצד הפוגע אבל נשתף מישהו אחר, נוכל להרוויח סימפטיה של אדם שלישי, ו"לגייס אותו לצד שלנו" בתוך ה"מלחמה" הזו.
לדאוג יכול להיות חלק מהזהות של אדם מסוים- אישה מסוימת יכולה להרגיש שהיא חייבת לדאוג לילדים שלה, כי אמא תמיד דואגת, ואיזו מין אמא היא תהיה אם היא לא תדאג? לכן, הדאגה מחזקת את האמונה שלה לגבי היותה אמא טובה ואחראית.
אז מה עושים?
בוחרים פתרון שמניח את הדעת- כי תמיד יש לנו עוד אפשרויות לבחירה. נכון שזה נשמע טכני, וממש לא אינטואיטיבי, ולכי תבחרי לך עכשיו פתרונות אחרים כשאת בשיא העצבים, אבל כמה פעמים טכניות כאלה יובילו בסופו של דבר ליצירת תהליך חשיבה אחר, שונה ממה שהיה עד עכשיו, וחיובי הרבה יותר.
הכנתי לכם דף עבודה להורדה, שאפשר להדפיס כמה פעמים, ולהשתמש בו לאחר מעשה. כלומר- גם אם קרתה סיטואציה בה דאגנו, כעסנו או נעלבנו, יהיה אפשר לפנות אל דף העבודה, לנתח את הסיטואציה בדיעבד, ולהבין איך יכולנו לחשוב או לראות דברים בצורה שונה. לאחר מספר פעמים של הסתכלות מאוחרת על האירועים, תוכלו לזהות אירועים כאלה, שגורמים לכם לתחושות הרעות, כבר בזמן שהם קורים. זיהוי של האירועים הללו יוביל בראש שלכם ליצירת פתרונות חלופיים להרגשה, שתוכלו לבחור בהם במקום העלבון, הכעס או הדאגה האוטומטיים.
מאוד הגיוני שהפתרון הזה לא יעבוד על מי שנוטה להשתמש במשפטים כמו: "אבל אני לא שולט בזה- אני פשוט כזה", או "אני לא התעצבנתי, היא פשוט ממש מעצבנת", ודומיהם.
אני מבינה שבמשך עשרות שנים אולי התרגלתם לחשוב שהסביבה יכולה להיות מעצבנת, או למשל שלהיעלב בקלות זה חלק ממי שאתם. תמיד תוכלו לחזור לרגשות האלה אם תרצו- הם שלכם, וזה בסדר גמור, גם זו בחירה שאפשר לקבל. עם זאת, מה שאני מראה לכם כאן זו הדרך החוצה מאותן סיטואציות, במידה ולהמשיך להרגיש רע פשוט כבר לא מתאים לכם, ואתם מחפשים דרך להגיב ולהתמודד באופן שונה, ולקחת שליטה רבה יותר על היומיום שלכם.
מה יתאפשר לכם אם תאמצו לעצמכם את המחשבה שתמיד ישנה עוד אפשרות לבחירה? שלא חובה להיפגע, לכעוס או לדאוג מכל דבר? ממה תוכלו להשתחרר?
מזמינה אתכם באהבה לשתף תובנות בקבוצת הפייסבוק שלנו.